25.4.23

טקס יום הזיכרון תשפ"ג

קהילה יקרה,
משתפת אתכם בנאום שלי ובתמונות מטקס יום הזיכרון שהכינו ילדי כיתה ד2 והמחנכת קרן ברהום.
הטקס היה מרגש ביותר עם מסרים חברתיים חזקים מאוד ועל כך תודה ענקית🙏
היום אנו מציינים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
יום שבו בבוקר אנו מרכינים ראש בצפירה, שמים מדבקה של פרח אדום על חולצה לבנה, שרים שירים עצובים ומקשיבים לסיפורי המשפחות שאיבדו את היקר להם מכל.
ובערב של אותו יום, כמו ההיפך המוחלט, מופעים על במות ברחבי העיר, שרשראות זוהרות ודוכני צמר גפן מתוק וכמובן, מופע זיקוקים.
יום אחד ובו שני טקסים- בבוקר טקס יום הזיכרון, ובערב טקס פתיחת אירועי יום העצמאות, שמח, מרשים וצבעוני.
איך אפשר להסביר שיום אחד מכיל בתוכו כל כך הרבה רגשות שונים, המנוגדים זה לזה?
היום הזה מלמד אותנו כי ללא הבסיס, שהוא ההקרבה שהקריבו אותם חיילים שנלחמו במלחמות ישראל, המסירות והגבורה בהם נלחמו באויבים אשר רצו למנוע מהמדינה שלנו להתקיים, לא היינו יכולים בעצם לחגוג את קיומה.
אנו לומדים כי אותם ערכים, אשר ליוו את לוחמי מלחמות ישראל, ערכים של אחדות, רעות, אהבת המדינה, חברות, ונאמנות, הם אלו שמאפשרים לנו לחיות היום את חיינו במדינה משלנו. והעובדה שבבוקר אנו מציינים את אותם ערכים, ובערב חוגגים אותם, היא זאת שמאפשרת לנו להבין את המשמעות שלהם.
כך, אנחנו מבינים שלא סתם אנו חוגגים בערב את עצמאותה של מדינת ישראל. אותו בוקר עצוב, של זיכרון ואובדן, מזכיר לנו שאת אותה עצמאות שאנחנו חוגגים השגנו בקושי רב, במאמץ, עם המון פשרות, ויתורים והקרבה.
אנו מבינים שהעצמאות שלנו היום, היא משהו שהרווחנו ביושר, ולא קיבלנו במתנה, ולא קיבלנו סתם כך.
ואולי, אתם שואלים את עצמכם אבל למה בעצם צריך לחגוג את העצמאות של מדינת ישראל? האם לא מספיק לציין רק את יום הזיכרון?
אני בטוחה שכל אחד מכם יודע לחשוב עכשיו על דוגמה אחת שבה הוא רוצה להיות עצמאי. אם זה להחליט לבד עם איזה חבר תרצו להיפגש אחר הצהריים, או להחליט איזה טעם של גלידה אתם רוצים.
כמו שאנחנו, כל אחד כבן אדם, ילד או מבוגר, רוצים להיות עצמאים ולקבל החלטות לבד בעצמנו. כך גם כמובן, מדינה.
לפני קום המדינה, לפני שמדינת ישראל הוכרזה כמדינה וקיבלה עצמאות, שלטו בה אנשים אחרים ממדינות אחרות. הם היו אלה שקיבלו החלטות על מדינת ישראל ולא היא בעצמה.
וכך, כדי שמדינת ישראל תוכל למשל, להחליט לבד על קיומו של יום עצמאות, עם חגיגות גדולות ומופעים, היא הייתה צריכה לקבל את הזכות לעשות את זה, את הזכות לקבל החלטות בעצמה. אותה עצמאות, שאנשים רבים חשבו שלא הגיעה לה, ונלחמו בה. מה שאני רוצה להסביר בזה בעצם, היא שהעצמאות של מדינת ישראל, אינו מובנת מאליה.
ולכן, כשאנו נצפה היום במופעים, נאכל מהדוכנים, נצפה בדגלי ישראל על מרפסות הבתים אנחנו נזכור, שלא סתם אנחנו כאן. שאותם חללים ונפגעי פעולות איבה שאת זכרם ציינו בבוקר, הם אלה שאפשרו לנו את החגיגות, הם אלה שאפשרו לנו את החיים במדינה שלנו, והם אלה שהעניקו למדינה ולנו את העצמאות.
יוליה סוחוליצקי.
לחצו לתמונות נוספות